23,23 אם הייתי יכול לחזור אחורה בזמן

 

מוזיקה תמיד הייתה שם. הקשבנו למוזיקה גם כשהיא לא התנגנה, כשאחרים לא שמעו אותה. רקדנו בדממה. האמנתי שאנחנו לנצח. אם הייתי יודע איפה כל זה הולך להיגמר, אפילו לא הייתי מתחיל. גרמת לי להאמין, להאמין בבלתי אפשרי. לאהבות יש תאריך תפוגה. 

שלנו היו אש וגשם, פיצוץ וקריסה. היה לנו הכל. 

תגיד לי מה נכשל? אני מנסה למצוא את שובל האש של דבריך, את תחילתו של כעס. 

זה לא יכול להיות ההבדלים בינינו או הזיקות שלנו

איפה איבדתי אותך? אתה לא רוצה להגיד לי, בבקשה?

ואחרי הכל, מתנו ליד חוף, אחרי כל כך הרבה שחייה, ויתרנו על הגעה לפסגה, אחרי כל כך הרבה טיפוס! מותשת מכל כך הרבה אלימות שקטה, ממלחמה קרה, על גב רגשות. לו רק יכולת לענות לי, בלי הכעס שראיתי אותך ברגעים האחרונים! לו רק יכולת לדעת איך אני סוחב אותך דומם, עם עיניים בורקות, לשון מחוץ לפה, סדוקה כמו ילד שמחכה לנס! אם רק היית יכול לתת לי חיבוק, רק חיבוק, הייתי בורח. 

מה יכול לצאת ממלחמה, אם לא עוד אלימות? לאן הגענו?

חתכתי את ליבי, אני שרה את הכאב, ואני מנקה את הפצעים. אם זה לא יהרוג אותי, יהיו לכם חדשות עליי, אבל לעולם לא אהיה שוב אותו הדבר. אני אצא לאיזה מקדש, אני אקח נדר של שתיקה.

מעולם לא רציתי את הקיר הזה! למה בגדת בי כל כך?

אף אחד לא מבין את האכזבה שאני מביא, אפילו לא אתם שעכשיו זרים לי, לי, כבר לא, לשני, כן. לכו איתי לראות את המטוסים. רק עוד פעם אחת.